תנוחת הכלב

יוגה תנוחת כלב

יוגה תנוחת כלב

תחילתו של חיוך נראה על פניה של תלמידתה בסוף התרגול והיא אמרה בשמחה: "אפילו פעם אחת לא עשינו את הכלב היום! איזה תרגול נפלא!". ואכן, חלק מתלמידי המתחילים מקבלים תשישות כללית למשמע המשפט האלמותי "ובנשיפה נעבור אל הכלב".

תנוחת הכלב (בשמו המלא כלב מביט מטה, או בסנסקריט – אדהומוקהשבאנאסנה) מאתגרת ומחזקת את חגורת הכתפיים, ולפתע אנו עשויים לשים לב שיש שרירים רבים מהיד ועד הגב ואת חלקם לא הרגשנו זמן רב.

גם שרירי אחורי הרגליים עובדים בכלב, הם מתארכים והדבר עשוי להיות נעים במיוחד לשריר התאומים וההאמסטרינג.

העקבים יכולים להגיע לרצפה אם גיד אכילס ארוך מספיק, ומתוך הידיים והרגליים שמנסות להיות ישרות, הגב יכול להיות ארוך ושקט.

קשיים אפשריים:

  • כאמור הקושי העיקרי הוא משקל על הידיים שאינו חלק מחיי היום יום
  • שרירי רגליים אחוריים קצרים מביאים לקושי ביישור הרגליים
  • לגמישים שביננו – קיימת אפשרות לגמישות יתר במרפקים והם עשויים להתיישר יתר על המידה ו"להינעל", במקרה כזה כדאי לשחרר קצת באופן מודע את המרפקים ולכופף אותם קמעה.

טיפים לתרגול נכון:

  • מהחתול נהפוך את כפות הרגליים ובנשיפה נעלה לכלב
  • השתרשות מתחת לכרית של האצבע השנייה
  • סיבוב הזרועות החוצה (רחוק מהגוף) מבלי לכופף את המרפקים
  • במידה והגב התחתון מוקשת כדאי לכופף את הברכיים ובהדרגה ליישר שוב תוך שימת לב שהגב נותר שקט ובעקומת עמוד שדרה אופטימלית

ואריאציות

ניתן לכופף את הברכיים לסירוגין

להרים רגל אחת למעלה ולהתארך מתוך נסיון לשמור על משקל שווה בשתי הידיים

לכופף את הרגל שלמעלה לכיוון הישבן ולפתוח את הגוף החוצה. עוזר להאריך את שרירי הקוואדים וטוב במיוחד לאצנים ורוכבי אופניים

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

דוגמנית יוגה

אחת מהמנטרות שאני חוזרת באוזני עצמי ותלמידי היא ש"אנחנו לא דוגמני יוגה". אנחנו לא צריכים להיראות כמו בספר, לכל אחד מאתנו יש את הגוף והנפש הייחודים עימם הגיע לעולם ומתוכם אנו פועלים.

על כן מה מוזר היה להצטלם היום כדוגמנית יוגה. אני עם עמוד השדרה העקום שלי, הכתפיים שפונות פנימה, הברך הכואבת ושורש כף יד שלעולם לא יחלים מתאונת דרכים, עמדתי ודגמנתי תנוחות יוגה.

המנטרה לא הספיקה, מבחינה שיווקית אני צריכה להיראות טוב, התנוחה צריכה להיות אסתטית, והיופי שבאי השלמות הופך לחיסרון. אז דגמנתי, וחייכתי.

יש בזה משהו מרגש, כמו ילדה שלוקחת את נעלי העקב של אמא שלה ומתחזה לגדולה, כך גם אני התחזיתי למקצוע לא לי, מקצוע בו פנימיות האדם נעלמת ונשארת רק הקליפה.

אחד מהתרגולים שלי זה לא להקשיב לקליפות, הגוף הוא הקליפה הברורה ביותר וישנן קליפות התודעה החמקמקות, אילו שבעצם מנתבות את חיינו. קליפה אומרת לי- את עצובה, שמחה, מתרגשת, רוצה, סובלת, מתאווה וכו'. ואז הקליפה עוברת ואני נותרת עם הקליפה הבאה. מה יש מתחת לקליפות האלו? אומרים שאור גדול, שאמת פנימית, שהדיוק שוכן שם. אני מרגישה שמתחת לקליפות מצויה הידיעה, מדמיינת אותה כמו אור הקיים מעצמו, וכשאני שם, כשאני לא קליפה אלא אור, הכל זורם בדיוק חסר מאמץ. וזו אחת מתמציות היוגה – תנוחה יציבה ונינוחה.

כשחשבתי על הסוטרה הזו (סוטרה 2.46 בסוטרות של פטנג'אלי) בהקשר לחיים שמחוץ למזרון המחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה כסף. כסף יכול להפוך את החיים שלי לנינוחים ויציבים. אומרים שכסף לא קונה אושר אז על מה כל צעקות ה"צדק חברתי" שעלו בקיץ האחרון? בעצם לכולנו מתחשק ליהנות מהחיים מתוך חוסר מאמץ. להקנות לעצמנו ולמשפחתנו יציבות כלכלית ומתוכה תבוא הנינוחות, ההנאה. ואם התפנה לי זמן כיוון שאני יציבה כלכלית, האם ההנאה הזו אינה רק עוד קליפה? כזו שמשאירה אותנו בקיום המעגלי, ששוב ושוב רוצה, נרתע ומתאווה. או אולי ההנאה הזו מאפשרת לנו להיות בנינוחות שמתוכה אנחנו יכולים להיות סבלניים יותר לאמא שלנו, בתשומת לב לילדים שלנו, ומתוך הנינוחות נתחיל לעסוק בדברים שיעלו אותנו מעבר לממד הדשדוש הרגיל שלנו בקליפותינו.

הרגע שעמדתי ודגמנתי כבר נתפס בקליק והופץ ברחבי הוירטואליה, עכשיו מתקתקת בי הקליפה שאומרת שזה נראה מלאכותי מדי, הרצון הקיומי למשהו אחר מבעבע. אני נותנת לקליפה הזו מקום ואחרי כמה זמן היא משלחת את עצמה הרחק ממני. רק כדי לחזור בכסות חדשה, שרוצה משהו אחר.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה